הקדמה
בשם האלוהים הרחמן ורב החסד
בשם מי שברא ומקיים את העולם, החכם שהעניק לשון ודיבור.
המֵסֵב פניו מדלת חסדו, לכבוד לא יזכה.
מלכי הארץ משתחווים לפניו בתחינה.
אין הוא נחפז לפגוע באלו שאינם צייתנים, אינו מגרש בכוח את החוזרים בתשובה. שני העולמות הם כטיפה באוקיינוס חוכמתו.
אין הוא חוסך מנדיבותו גם אם משרתיו חוטאים; הוא העורך משתה על פני הארץ ומשתתפים בו ידיד וגם אויב.
אין כמוהו, וממלכתו נצחית. על ראש האחד מניח כתר; את האחר משליך אַרצָה מכס מלכות.
את האש שבידיו הופך לגן פרחים; את אויביו שולח לאבדון במי הנילוס.
הוא רואה את כל אשר נמצא מעבר לנגלה, ובטוּב ליבו מסתיר את פגמינו.
הוא קרוב אצל המושפלים, ונענה לתחנוני האבלים.
הוא יודע את הדברים עוד טרם בריאתם, את הסודות אשר לא סופרו.
הוא מניע את הירח ואת השמש במסילותיהם, ומוריד גשם בעיתו על הארץ.
בתוככי האבן הסתיר פנינה; הכול נברא בדברו יש מאין.
מי יוכל לחשוף את סודותיו; היש עין שתוכל לחזות בכל יפעתו?
ציפור המחשבה לא תוכל להגביה עוף אל מרום נוכחותו, הבנת אנוש לא תוכל לגעת בקצה כנף תהילתו.
אל לך לחשוב, הו סעדי, כי אפשר לצעוד בדרך האמת שלא בעקבות מוחמד. הוא אבי כל הנביאים, מורה הדרך לגאולה; מתווך האנושות, מצביא יום הדין. איך יוכל סעדי למנות את שבחיך? הו נביא, חסדי אלוהים ושלום ישרו עליך!
על הסיבות לכתיבת הספר
נסעתי ברחבי העולם והעברתי את ימיי בחברת אנשים לרוב. השכלתי רבות בכל פינה, ליקטתי קלח תירס מכל קציר, אך לא ראיתי עַם צדיק ואדוק יותר מבני שיראז – בני עמי, אותם נצרתי בליבי במסעותיי בסוריה ובטורקיה.
הצטערתי שהיה עליי לבוא מבוסתן העולם אל ידידיי בידיים ריקות, והרהרתי: הבאים ממצרים מביאים ממתקים כמתנה לידידיהם. בידיי אין ממתקים, אך יש לי מילים מתוקות מהם. הסוכר שאני מביא עימי אינו למאכל, אלא מילים שיודעי האמת יחלקו להן כבוד.
כשבניתי ארמון עושר זה1 ריהטתי אותו בעשר דלתות של הדרכה.2
ויהי היום, בשנת 655,3 והנה אוצר בעל שם זה התמלא פנינים של רהיטות. גלימת משי או רקמה סינית חייבות להיות מרופדות בכותנה; אם תשיג רק משי, אל תחשוש – הֱיֶה נדיב והסתר את הכותנה. שמעתי שביום התקווה והמורא4 ימחל אלוהים רב-החסד; יזכור את הטוב ויסלח על הרוע. לכן, אם תמצא פגם במילותיי, עשה כמוהו. אם טוב בעיניך פסוק אחד מתוך אלף, אנא, בנדיבות ליבך, חדל מחיפוש המגרעות.
ללא ספק, יצירותיי נחשבות בפָרס למוּשְׂק יקר ערך מחוּטאן. אשרי סעדי המביא שושנים אל הבוסתן. פסוקיו כמו תמרים מצופים בסוכר – כשנפתחים, מתגלה בתוכם אבן יקרה.5
על אָטָאבָּק אבו באכר, בן סעד6
אף שאיני משתוקק להלל מלכים, הקדשתי למלכּי ספר זה, ואולי יאמרו הצדיקים: "סעדי, העולה על הכול ברהיטותו, חי בימיו של אבו באכר בן סעד." כך, בספר זה, יישאר זכרו כל עוד הירח והשמש בשמיים. סגולותיו רבות הן מספור – מי ייתן ובעולם הזה יתמלאו משאלותיו, שהרקיע יהיה ידידו והבורא משגיחו.
